החלטה בתיק בש"פ 5221/05

           ערר על החלטת בית המחוזי בירושלים (השופט י' ענבר) בב"ש 4502/05 מיום 23.5.05, המקבלת את ערר המשיבה על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (השופטת א' באום-ניקוטרה) לפיה ישוחרר העורר ממעצר בתנאים מגבילים, ומורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ב-15 אישומים עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, התחזות כחייל, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון וגניבה. מעובדות כתב האישום עולה כי בין השנים 2003-2005 נהג העורר להציג עצמו בפני נשים שונות כאיש צבא קבע, מפקד יחידה מובחרת בצה"ל, תחילה בדרגת רב-סרן ולאחר מכן בדרגת סגן אלוף, המשתייך למעמד חברתי גבוה ובעל תארים אקדמאים, המחפש ליצור קשר רומנטי לטווח ארוך ולמטרות רציניות. זאת, על מנת שאותן הנשים ייעתרו לבקשותיו המיניות והכלכליות. לצורך ביצוע המעשים המיוחסים לו הצטייד העורר בפרטי לבוש צה"ליים, זייף תעודת קצין, הנפיק לעצמו כרטיסי ביקור הנושאים סמל הנחזה כשל יחידה מובחרת, רשם לעצמו הקדשות על ספרים ומכתבים בשם "מפקדיו וחייליו", וכן על "מגן" יום ספורט חטיבתי שניתן לו כביכול על ידי הרמטכ"ל. העורר הציג עצמו במצג השווא האמור בתכניות שונות ברדיו האזורי, בעיתונים מקומיים בירושלים ובאתרי הכרויות שונים באינטרנט, להם רכש מנוי בכרטיס אשראי שלו, ולעיתים הוביל את קורבנותיו לרכוש עבורו מנוי לאותם האתרים. מכתב האישום עולה כי על יסוד מצג השווא שהציג העורר נתנו לו הנשים כסף וטובות הנאה אחרות, ומחלקן אף קיבל במרמה טובות הנאה מיניות.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט השלום בירושלים קבע כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך להוכחת המעשים המיוחסים לעורר. באשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי מסוכנותו של העורר לציבור נלמדת מאופן פעולתו, התמשכות מסכת המעשים המיוחסים לו על פני שנתיים, ונוכח עברו הפלילי המכביד. זה כולל עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב, גניבה והתחזות כעובד ציבור, בגינן הושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, ולאחר שחרורו, בהיותו אסיר ברישיון, עבירות של התחזות כאחר, התחזות כחייל, גניבה, גניבת כרטיסי אשראי, הונאה בכרטיסי אשראי, זיוף מסמך, ניסיון להונאה בכרטיסי אשראי, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראייה, בגינן הושתו עליו 36 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, אשר היו תלויים ועומדים כנגדו בעת ביצוע המעשים נשואי כתב האישום שלפנינו. באשר לחלופת מעצר קבע בית המשפט כי מדובר ב"מקרה גבולי" בו ניתן לשקול שחרור בפיקוח מלא של גורם המהווה סמכות לעורר, עם זאת פסל בית המשפט את החלופה שהוצעה בפניו. משלא נמצאה חלופה מתאימה נקבע כי אין מקום לשלוח את העורר לבחינת תסקיר מעצר, והעורר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           בהמשך דחה בית-משפט השלום שתי חלופות מעצר נוספות שהוצעו על-ידי העורר במסגרת בקשות לעיון חוזר. בקשה שלישית לעיון חוזר התקבלה על ידי בית המשפט השלום. נקבע כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בישיבת "נוף העמק" במגדל העמק המנוהלת על-ידי הרב גרוסמן, בתנאים של מעצר בית מלא, איסור שימוש במחשב או בטלפון זולת לצורך שיחות עם בני משפחתו ובפיקוח סגל הישיבה, ליווי העורר לישיבה וממנה על-ידי אחיו, אשר יחתום לשם כך על ערבות בסך 10,000 ש"ח, התחייבות עצמית של העורר, ערבות צד ג' של הרב דויטש והפקדת 10,000 ש"ח במזומן. בית המשפט התרשם מרצינותו של הרב דויטש כמפקח על העורר, וכי מדובר במקום סגור ממנו ניתן לצאת רק באישור. בית המשפט קבע שבחלופה זו יש כדי למנוע מהעורר להיפגש עם נשים אותן הוא מנסה להרשים, והיא עשויה להפיג את מסוכנות העורר.

           על החלטה זו עררה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט קבע כי רמת הסיכון הנשקפת מהעורר גבוהה מאוד, שכן מדובר "...בעבריין מועד, החוזר ומבצע עבירות מרמה והונאה שוב ושוב, כאשר מוראו של החוק ממנו והלאה וללא כל מעצור נפשי." מסוכנות זו נלמדת, קובע בית המשפט המחוזי, גם לאור חזרתו של העורר על מעשי ההתחזות המיוחסים לו חרף היותו במעצר, במהלך עדות הגנה שמסר בתיק אחר, במכתבים ששלח לבית המשפט השלום ודיווחיו לשירות המבחן, ולאור הערכת שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות. באשר לחלופת המעצר בישיבת הרב גרוסמן במגדל העמק קבע בית המשפט המחוזי כי העורר מסוכן לא רק לנשים, ועברו כולל עבירות הונאה גם כלפי ציבורים אחרים, ולפיכך שחרורו לחלופת מעצר בישיבה מהווה סיכון ל-250 קטינים השוהים במקום. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן לסמוך על העורר שיישמע לכללי הישיבה ויימנע מכניסה לחדר המחשב בישיבה, על-אף הפיקוח על חדר זה. לאור זאת הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

           מכאן הערר שבפני.

           לטענת העורר שגה בית המשפט משהפך את החלטת בית המשפט השלום מבלי לבחון בעצמו את החלופה המוצעת, לא ישירות ולא באמצעות שירות המבחן. לטענתו, בית המשפט השלום בחן בצורה יסודית את אפשרות שחרורו בחלופה, ואף פסל חלופות שונות. על-כן לא היה מקום שבית המשפט המחוזי יהפוך את החלטתו. על כך מוסיף העורר כי ניתן להפיג את מסוכנותו, שעה שמדובר בעבירות רכוש המופנות כלפי נשים בלבד. לטענתו יש להבחין בין העבירות נשואות כתב האישום ובין העבירות שביצע בעבר. באשר לחלופה שהתקבלה, טוען העורר, כי יש בה כדי להשיג את מטרות המעצר, שכן המקום סגור ונעול והוא ישהה תחת שמירה ופיקוח, כמו-כן טוען העורר כי די בערבויות הגבוהות שהופקדו בכדי להפיג את החשש מפני מעשי מרמה.

           לטענת המשיבה כנגד העורר עומדת עילת מעצר בגין מסוכנות, וזאת לאור הלכת פרנקל (ראו: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268) שכן העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בשיטתיות, בהיקף ניכר וחרף היותו אסיר ברישיון אשר תלוי נגדו עונש מותנה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לאור תסקיר שירות המבחן, העורר מזדהה עם הדמות שיצר, ואין הוא יכול לוותר על ביצוע העבירות בכל מסגרת שהיא, לפיכך העריך שירות המבחן כי קיים חשש כבד להישנות העבירות. לטענת המשיבה העורר ממשיך להציג את עצמו לפי הדמות שיצר גם במהלך מעצרו בעדות הגנה שמסר בתיק אחר בבית המשפט המחוזי בת.פ. 342/04 מיום 1.3.05, ובמכתביו לבית המשפט השלום (אציין, אגב, שהעורר  שלח מכתב גם אלי. לא עיינתי במכתב זה, אך הבנתי שתוכנו דומה, ככל הנראה, למכתב ששלח לבית משפט השלום). באשר לחלופה שהתקבלה בבית המשפט השלום, טוענת המשיבה, כי חלופה זו כלל לא נבחנה על-ידי שירות המבחן. לטענתה, שהותו של העורר בפנימיה בה לומדים 250 קטינים מהווה סיכון עבורם, שכן מסוכנות העורר איננה מוגבלת לנשים בלבד. כמו כן טוענת המשיבה כי אין בחלופה זו בכדי לענות על יציאתו וחזרתו של העורר לדיונים בבית המשפט, שכן אחיו, אשר נזקף לחובתו עבר פלילי מכביד, היה מודע למעשיו של העורר, ועל-כן לא יכול להוות גורם סמכותי לגביו.

           דין הערר להידחות.

           באת-כוח העורר הסכימה בפני לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לפיכך, הדיון יתמקד בבחינת החלופה המוצעת בישיבת "נוף העמק" בלבד. מפרוטוקול הדיון בבית המשפט השלום עולה כי במבנה הישיבה מתגוררים 250 קטינים ועצירים נוספים בחלופת מעצר. הרב דויטש התחייב לפקח על העורר רק בחלק משעות היממה (9:00-17:00) ואילו בשאר הזמן יפקחו עליו שני מדריכים, אשר תפקידם העיקרי הוא להיות עם תלמידי הישיבה. היציאה מתחום הישיבה אפשרית רק באישור הפרקליטות, עם זאת במקום טלפון ציבורי וחדר מחשבים אשר הכניסה אליו בליווי מדריך בלבד.

           לדעתי, צדק בית המשפט קמא במסקנתו שאין בחלופה זו כדי להפיג את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר. מסוכנות זו עולה מהרשעותיו בעבר בביצוע עבירות התחזות ומרמה, שחלקן בוצעו כאשר תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה. גם העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעו בתקופה בה היה תלוי ועומד כנגדו מאסר בר הפעלה בן 12 חודשים. מסקנה זו, בדבר מסוכנותו הגבוהה של העורר, נתמכת גם בתסקיר המעצר, לפיו "העורר חסר תובנה לגבי הבעייתיות שבהתנהגותו. על אף המאסרים שריצה, התרשמנו כי ההתחזות מהווה עבורו משענת חיצונית אשר על רווחיה הישירים והמשניים אינו בשל ואינו מסוגל, בעיתוי הנוכחי, לוותר.", כי העורר "אינו מסוגל להימנע מעבירות בכל מסגרת שהיא", ו"קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות של עבירות". מקובלת עלי גם עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה מסוכנותו של העורר אינה מוגבלת לנשים בלבד. עברו הפלילי של העורר כולל 6 הרשעות קודמות בעבירות דומות של התחזות לחייל ועבירות מרמה, ולא נראה כי הוא מגביל את פעולות ההתחזות והרמייה כנגד נשים בלבד.

           מידת האינטראקציה של העורר עם ציבור התלמידים איננה ברורה, אך לא נראה כי ניתן להחזיקו בבידוד מוחלט מפני שאר דיירי הישיבה. לפיכך, שחרורו בחלופה זו מהווה סיכון לציבור התלמידים השוהים בפנימיה. בנוסף, לא מצאתי כי ניתן לתת בעורר אמון שישמור על כללי המקום ועל תנאי שחרורו, ויימנע משימוש בטלפון ובמחשב, מה שמקים סיכון גם כלפי אנשים שאינם מבאי הישיבה.  

           התוצאה היא שהערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ג בסיון תשס"ה (30.6.2005).

                                                                                         ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: